ברוך הבא, אורח
עליך להירשם לפני שתוכל להגיב באתר.

שם משתמש/דוא"ל:
  

סיסמה
  





חיפוש בפורומים

(חיפוש מתקדם)

סטטיסטיקות פורום
» משתמשים: 84
» המשתמש החדש ביותר בקהילה: דרור מיטל
» אשכולות בפורום: 384
» תגובות בפורום: 1,724

סטטיסטיקות מלאות

משתמשים מחוברים
יש כרגע 2 משתמשים מחוברים.
» 0 משתמשים | 2 אורחים

אשכולות אחרונים
פרטים יבשים
פורום: דרקוניקון 2017
תגובה אחרונה: שחר ליברמן
אתמול, 01:04 PM
» תגובות: 0
» צפיות: 14
קריאה למנחים לדרקוניקון
פורום: דרקוניקון 2017
תגובה אחרונה: יואב קוזניוק
06-19-2017, 12:42 AM
» תגובות: 0
» צפיות: 23
הלארפ נדחה
פורום: לאר"פ המלך השתגע
תגובה אחרונה: טל רמתי
06-08-2017, 02:28 PM
» תגובות: 0
» צפיות: 96
הרשמה
פורום: לאר"פ המלך השתגע
תגובה אחרונה: טל רמתי
06-08-2017, 02:27 PM
» תגובות: 7
» צפיות: 426
כל המשחק על רגל אחת
פורום: לאר"פ המלך השתגע
תגובה אחרונה: טל רמתי
06-01-2017, 02:21 PM
» תגובות: 1
» צפיות: 203
נפתחה הרשמה!
פורום: לאר"פ המלך השתגע
תגובה אחרונה: טל רמתי
06-01-2017, 01:50 PM
» תגובות: 0
» צפיות: 83
תאריך ושעה
פורום: לאר"פ המלך השתגע
תגובה אחרונה: טל רמתי
06-01-2017, 04:03 AM
» תגובות: 0
» צפיות: 107
מנדט השמיים
פורום: לאר"פ המלך השתגע
תגובה אחרונה: טל רמתי
05-18-2017, 12:35 AM
» תגובות: 0
» צפיות: 116
מכאניכה
פורום: לאר"פ המלך השתגע
תגובה אחרונה: טל רמתי
05-18-2017, 12:15 AM
» תגובות: 2
» צפיות: 243
אז מה אפשר לשחק?
פורום: לאר"פ המלך השתגע
תגובה אחרונה: טל רמתי
05-17-2017, 11:59 PM
» תגובות: 0
» צפיות: 104

 
  כל המשחק על רגל אחת
נכתב על ידי: טל רמתי - 05-12-2017, 12:52 AM - פורום: לאר"פ המלך השתגע - תגובות (1)

המלך הוא המק'גפין

המלך השתגע ועיר הבירה מתחלקת לשניים: מי שיש לו אינטרס להפיל את המלך, ומי שיש לו אינטרס לשמר את השלטון.

קבוצות:
-משמר המלך (כמובן)- מחויב לו בשבועות (וממש לא רק).
-כהונה ופקידי ממשל- נהנים מהשפע ומעמד רק כל עוד השלטון הנוכחי קיים (קצת מושחתים).
-פשוטי העם (תושבי הבירה בעיקר, לא כלל הממלכה)- בעלי מלאכה ומקצועות חופשיים, מעט איכרים (כולם נפגעו בדרך זו או אחרת מהגזרות המשוגעות של המלך), וסיירי חוק (משהו בין שוטרים לכנופיות פרוטקשיין, מקווים לתפוס מקום בשלטון החדש).
-הקוסמים- בעלי הקסם (החזקים בממלכה) שמעוניינים להחליף את מעמד הכהונה.
-שתי משלחות שגרירים(בלתי תלויות) פרובינציאליות- עם האינטרסים של בני עמם בלבד לנגד עיניהם (ספויילר-אלרט: לא מדובר בבני אנוש…)

על פניו נשמע קל, לא?
לא:
ברוב הקבוצות יש מי שלא חותר עם שאר הסירה (אז היזהרו מיקיריכם ;) )

הדפס

  מק"ק אצל עומר מלכא!
נכתב על ידי: יהונתן דרסה - 11-29-2016, 12:44 AM - פורום: אירועי הווי - תגובות (3)

עומר מלכא מתנדב לארח אצלו מק"ק בחמישי הזה (1.12.2016).

כתובת: רחוב הגר"א 16
הבית מפנוי מ18:00-00:00

תכתבו פה אם אתם מתכוונים להגיע כדי שיהיה מסודר. אם יש לכם משחקים שאתם יכולים להביא עוד יותר טוב.

רשימה של משחקים שבאים:
הנאבי (יהונתן דרסה)
קטאן (יהונתן דרסה)

הדפס

  קטסטרופה
נכתב על ידי: הדס זלדין - 10-06-2016, 11:53 PM - פורום: הבימה המרכזית - אין תגובות

כשהבטן מתהפכת והעולם רועד,את יודעת שמשהו קרה,את יכולה להתעלם כמובן..אבל זה לא עוזר.
הבטן משמיעה קולות שוב ועוד יותר על העובדה שניסית להתעלם ממנה,לא יפה,להתעלם מחלק ממך..אבל זה מה שעשית גם ככה עד היום.
את מסתכלת על האנשים ברחוב בדרך לתחנת אוטובוס,הם צועקים אחד על השני כרגיל,משהו עם חובות ובנקים מושחתים..ואז את מבינה,שהכל רגיל.
זה רק אצלך.הרגליים עוד זזות ומוח עוד חושב,עמוס נורא,כמעט קורס תחת עומס,אבל עדיין עובד.רק אם תתנו לו לנוח,רק אם תתני לעצמך לנוח..תרגישי אפילו את הרגליים.
את רוצה לקחת אוטובוס לכיוון אחר לגמרי,הכיוון ההפוך לכיוון שהחיים שלך הולכים אליו,אבל את יודעת שזה לא מציאותי...לפחות את יודעת משהו,זה עידוד.
אז יש השלכות לכל דבר,ואנשים בחיים הולכים ובאים..אבל ההרגשה הזאת תכתים את היום הזה עד היום האחרון שלך,הוא יכול להיות מצוין,הוא יכול להיות היום הכי טוב בעולם,
אבל הבטן שלך תזכור ימים אחרים לנצח.
ניצבות לפניך כרגע שתי אפשרויות: או להתעלם מהכל או להתמודד..עם הכל.
והאוטובוס מגיע ומעיף עם הזיהום שלו והאוויר החם את שתי האפשרויות,הן עפות באוויר ונעלמות כלא היו.אתה עולה על האוטובוס,מרגישה שהוא לא יודע
כמה את באמת כבדה במציאות,כמה שוקלים הזכרונות שלך ,וכל האנשים באוטובוס ,הם לא יודעים כלום,את מקנאה בהם על זה.
הם לא צריכים לחשוב על כלום,חוץ מהדברים הפשוטים,האם הם זכרו לנעול את הדלת,האם הם הכינו שיעורים,ולמה המורה ההיא לא חולה היום ולמה גם לא מחר.
והכל כבד מכדי שתשתפי מישהו,כי הוא לא יכול להרגיש את המשקל הזה,אז כשהוא יידע את תרגישי מזויפת,אומרת לעצמך שעכשיו הוא מבין,אבל מה הוא יודע...
כשהוא עולה לאוטובוס הוא לא מרגיש כבד ממנו,הוא מרגיש בטוח בתוך קופסת מתכת.
את יוצאת מהאוטובוס ,הוא סוף סוף הגיע לתחנה שרצית,באופן מקרי או אירוני,התחנה האחרונה שלו...את מתרחקת לאט לאט מהתחנה,הולכת בעקבות הרוח
היא מעיפה את השיער לפנים שלך,כאילו אומרת לך שאת חיה ואת צריכה להתעורר,ואף פעם לא מאוחר מדי,וכן,את יכולה לקחת את היום הזה כיום חופש,אבל זה כל מה שאת מקבלת.
כי הרוח הזאת,ספציפית זאת,לא מרשה לך לוותר על עצמך.
את מורידה את הנעליים והגרביים,כבר לא מתביישת בכפות הרגליים שלך כי אין מי שיראה,ואין מי שאכפת לו,כמה כפות הרגליים רחוקות מהעיניים,כמה מאמץ אדם צריך
כדי להסתכל על כפות הרגליים שלך במקום להתסכל לך בעיניים אם הוא אוהב לדבר איתך.
לקפל את המכנסיים עוזר לך להרגיש את החיים בחזרה,החול מחליק בין האצבעות,כאילו הוא אומר שתמיד היה פה ותמיד יהיה,אולי בשבילך ואולי בשבילו.
הוא מנחם ואת רוצה להישאר עליו לנצח אבל המשימה נשארת בעינה,את מתקרבת ליצור הענק והכחול,המאיים לפעמים,ובעיקר תמיד שם.
לא משנה כמה תלאות הוא עובר,הוא שם כל הזמן,לא משנה כמה אנשים הוא עובר,הוא יישאר ,אומר שאין מה שיחסל אותו ,נראה מסכן קצת,את מתחברת אליו.
הצדפות צובטות את כפות הרגליים,אולי להן כן אכפת מהן אחרי הכל.
הרטיבות מתחילה להיות מורגשת,מכפות הרגליים ועד העיניים שלך,מים מלוחים באים בכל הצורות.

הדפס

Heart החיים נצבעים ורוד - La vie en rose
נכתב על ידי: תומר גיל - 09-24-2016, 01:07 PM - פורום: הבימה המרכזית - תגובות (1)

לה וי אן רוז (מילולית "החיים בורוד") הוא שיר צרפתי של אדית' פיאף. לשיר גם יצאו כמה גרסאות באנגלית מוצלחות (אשים קישור גם לזה).
השיר הוא על אישה ששרה על אהובה, וכל כמה יפים החיים כשיש בהם אהבת אמת.
תרגמתי אותו לעברית:

עיניים שבוהות לתוך שלי,
חיוך שנאבד על שפתיו.
זוהי דמותו של גברי,
האחד שאני שייכת אליו.

כשהוא מחזיק בי בידיו,
ורכות דובר אליי,
החיים נצבעים ורוד.

כשהוא לוחש לי מילות אהבה,
זו הרגשה כה טובה,
בזכותן אני רוצה לרקוד.

הוא נכנס לתוך ליבי,
כפיסה של אושרי,
שממנה אני רוצה עוד.

אני שלו והוא שלי,
לכל החיים, הוא נשבע כך לי.

ואני מרגישה בתוכי,
איך פועם ליבי,
כשאותו אני רואה.

לילות אהבה שלא נגמרים,
שמחה גדולה שבפנים,
נעלם העצב שתקף,
שמחה, שמחה למות מאהבה.

כשהוא מחזיק בי בידיו,
ורכות דובר אליי,
החיים נצבעים ורוד.

כשהוא לוחש לי מילות אהבה,
זו הרגשה כה טובה,
בזכותן אני רוצה לרקוד.

הוא נכנס לתוך ליבי,
כפיסה של אושרי,
שממנה אני רוצה עוד.

אני שלו והוא שלי,
לכל החיים, הוא נשבע כך לי.

ואני מרגישה בתוכי,
איך פועם ליבי,
כשאותו אני רואה.

ממליץ לקרוא תוך כדי שמיעה של השיר, ניסיתי לא רק לתרגם, אלא גם להתאים לשירה שלה (ספיציפית בסרטון הזה):




גרסאות באנגלית:







אם תהיתם למה זה נשמע קצת מוכר לכם, זו כנראה התשובה (או ששמעתם את זה באקס-מן):


הדפס

  סדנת סלט פירות.
נכתב על ידי: שחר ליברמן - 09-20-2016, 02:51 PM - פורום: סדנאות - אין תגובות

זיו מעלה סדנת סלט פירות לשיטות חדשות מהניילונים, או יותר נכון מהקיקסטרטר...
השיטות שנסקור הן: the dark eye ,7th sea וstar wars, ואם יהיה זמן אז עוד.
הסדנה תהיה ב5.10 בשעה 18:30 בממלכה, חנקין 10 הוד השרון.
עלות הסדנה 10 ש"ח, יש שתיה וחטיפים.
שימו לב שהסדנה היא לא רק קהילתית והיא מפורסמת בפייסבוק, אבל בכל זאת אני רוצה שתרשמו גם פה (אולי אני אוכל לעשות משהו מיוחד לקהילה).

הרשמה:
בפייס https://www.facebook.com/events/1119254458168495/

שם מלא:
גיל:
טלפון:
שיטות אחרות שמעניינות אותי (אם יהיה זמן נעבר על הצעה מפה):

הדפס

  התאטרון-אודישנים?
נכתב על ידי: הדס זלדין - 09-16-2016, 11:40 PM - פורום: תאטרון קהילתי - אין תגובות

אודישנים!
מי שרוצה להיבחן לתאטרון הקהילתי או סתם לקבל עוגיות ,אני אחכה לו בגנזי בתאריכים הבאים:
28,29,30.9
לאודישנים כדאי לבוא עם קטע מוכן ,לא ארוך ,5-10 דקות ,שיגרום לי לחשוב שכדאי לי להביא לכם עוגיות כדי שתעשו בפניי ובפני הקהילה עוד קטעים כאלו :חציל:

שאלות על התאטרון ועל העוגיות מופנות אליי בטלפון הבא-0558822903 :cool:

הדפס

  שירים ישנים שלי
נכתב על ידי: זיו פלוטניק - 09-03-2016, 04:00 PM - פורום: הבימה המרכזית - אין תגובות

כל אוצרות תבל
כל אוצרות תבל, חיפשתי לי בתם.
בפנסים ונרות, בניינים ומערות,
בגיא וגם במרום.
כל אוצרות תבל, אגרתי בחיי.
בערמות של פז, בכל סוד וכל רז,
נגעתי בשני ידיי.
כל אצרות תבל, מטעמים מניספור.
טרפתי בחדווה, בלסתי עוד מנה,
לא ידעתי מה זה מחסור.
כל אוצרות תבל, הפכו אפר בפי,
יהלומי סרק, פז בלי ברק,
הרי הם היו לא לי.
כל אוצרות תבל, רציתי בם עד תום.
אבל כמה מביך, מה שהייתי צריך,
זה לאהוב את עצמי, במקום...

כאילו
כאילו אני אדם,
רק לרגע אדמיין
נשמה, בשר ודם,
ואולי רגשות גם כן.

אומרים תהיה אדם,
נהג בכבוד ואחווה,
ורעות וחיבה גם,
ואולי תדע אהבה.

אז אני משחק אדם,
אבל לפעמים עוד טועה.
לפעמים בוש ונכלם,
לפעמים עצוב ומדוכא.

האם ככה זה אדם?
מלא רק במכאובים
טובע סתם בים,
של חצאי רגשות עגומים.

אז אני כאילו אדם,
לעולם אני עוד עד,
בצער חי, עוד קיים,
רגע לפני שאני-

בקצות אצבעותי
בקצות אצבעותיי, להושיט יד ולתפוס.
כמה מתאים לי, גם את זה להרוס?
בקצות אצבעותיי, במרחק נגיעה,
אבל לא, לא יהיה, האמת? לא נורא.
בקצות אצבעותיי, גם דברים אחרים,
ובסופו של דבר, גם הם מוצלחים.
בקצות אצבעותיי, זאת מטאפורה שחוקה,
הרי כל העולם פתוח לרווחה! א
ני רואה מול עיני, אופק מופלא!
אני רואה שמה גם, שהדרך קשה!
זה לא יהיה מהיר ולא יהיה קל,
(אם זה היה אז היה קצת חבל).
דרך קשה אני רואה מול עיני,
אבל הפתח לצעוד בו, בקצות אצבעותיי.

ומה איתי?
למצוא חברה, להתגייס לצבא...
כל כך הרבה שאני צריך לעשות.
אני לומד, אני חושב, אני עובד
ובשעות הערב יוצא לבלות.

דברים גדולים, דברים חשובים,
דברים שבאמת באמת משנים,
חוזרים ואומרים וחוזרים ההורים,
החברים, המפקדים... כל הסובבים.

ואני עושה, ועובד ופועל,
וכולם אז אומרים לי כל הכבוד.
אבל איפה הסיפוק לו אני מפלל,
בינתיים אני ממשיך בחושך למעוד.

אני רוצה לעשות גם בשביל עצמי,
לא בשביל משהו נעלה, מהותי,
אני רוצה, אני רוצה שיהיה טוב גם לי,
ולכן אני שואל, שואל מה איתי?

אז אני מתווכח, צועק ועקשן,
(למרות שרוב הריבים הם בעצם מולי)
עד שאבין שאין שחור או לבן,
ומותר לי, מותר לי לעשות בשבילי.

מותר לי לברוח, מותר לי לצחוק,
אני רוצה לעשות מה שעולה על רוחי!
לעמוד רם וגא, לא כפוף לשום חוק,
אני רוצה לעשות בשביל האושר שלי.

אינני יודע עוד איך להתחיל,
והמסע הוא ארוך ולא רואים את סופו,
אך שני רגלי, הן צועדות על השביל,
ובסוף הדרך אל האושר אבוא.

תשחצים
היום ניסיתי לפתור תשחץ,
רציתי כל כך למצוא תשובות.
צב זה שלחופה, אילן זה עץ.
והם גם שאלות על הדף.
יש גם ציפור טרף בשם נץ,
ויש גם אצטבה (זה מדף).
לכתוב. לפתור. בקצב מאץ.
חיי כמו חיי העפרונות,
ואני מחפש עד הקץ.

ממלאת המקום
לכיתה נכנסה, עם אותה התשוקה, ואותה הבעה,
של מורה צעירה, שבאמת מאמינה, במה שעושה.

היא לימדה את החומר, לימדה אותו טוב,
לפחות לתלמיד שהקשיב.
הם לא למדו את החומר, לפחות לא הרוב.
שעסקו אז בצחוק ובריב.

היא נותרה מרירה, מאותה הכיתה, שלאחרות הייתה כה דומה.
במה טעתה, לעצמה היא חשבה, ומי למד מה השנה?

היא לימדה את החומר, לימדה אותו טוב,
לפחות לתלמיד שהקשיב. הם לא למדו את החומר, לפחות לא הרוב.
שעסקו אז בצחוק ובריב.

היא יצאה לפרישה, ולא הסתכלה
ולו פעם אחת רק אחורה.
זו שנה אחרונה בה נתנה מעצמה,
וכעת היא נותרה קצת ריקה.

שיר ארס
נומה ילדי, לך נא לישון,
אני כאן, מחזיקה את ידך.
תחשוב על מחר, או על גשם ראשון,
ועליי מחבקת אותך.

נומה ושן, ילדי הקטן,
עצום את עינך בשבילי.
השמש תפרוץ מבעד לענן,
נומה, תישן קצת ילדי.

על תחשוב על המר, הוא תכף נגמר!
בקרוב ישאר רק מתוק...
אני יודעת ילדי, יודעת שקר,
אל תחשוש, החום לא רחוק.

בבקשה תישן, בני האהוב,
אל תחשוב על הסוף המאץ...
אל תחשוב גם אל אבא, אומלל וכאוב,
אמא כאן, רק איתך, עד הקץ.

כשדני שוב יחזור אלינו

כשדני שוב יחזור אלינו,
היאח, היאח,
נאמץ אותו בעצמה לחיקינו,
היאח, היאח.
הגברים יריעו לגיבור הגדול
והנשים יצאו לרחובות במחול!
וכולנו נעלוץ כש
דני לכאן יחזור.

בבתי הכנסת יפצחו במזמור,
היאח,היאח,
לקבל חזרה את ילדינו הגיבור,
היאח, היאח.
בנים ובנות מכל הגנים,
ירצפו את הרחובות בעלי הורדים!
וכולנו נעלוץ כש
דני לכאן יחזור.

צמודים נהיה להודעות הממשלה,
היאח, היאח,
לשמוע עליו אולי איזו מילה,
היאח היאח.
הנה הוא חוזר מלשמור בגבולות,
אבל עכשיו עיניו קצת דומעות!
וכולנו נעלוץ כש
דני לכאן יחזור.

היכונו כעת לחגיגה,
היאח, היאח,
נרעיף עליו איתורי גבורה,
היאח, היאח.
הכנו לו דרגת קצונה,
לשים על כתפו הנאמנה!
וכולנו נעלוץ כש
דני לכאן יחזור.

דני נלחם בכל אויבינו,
היאח, היאח,
מכל צרה הוא מגן עלינו,
היאח, היאח.
על בטחונינו ישמור לעד,
אבל עכשיו חסרה לו יד!
וכולנו נעלוץ כש
דני לכאן יחזור.

בקרוב דני שוב חוזר,
היאח, היאח,
נכין לו את המשתה מהר,
היאח, היאח.
על בטחונו כבר לא נתפלל,
כי הנה לכאן כיסאו מתגלגל!
וכולנו נעלוץ כש
ג'וני לכאן יחזור.

כשג'וני שוב יחזור אלינו,
היאח, היאח,
נאמץ אותו עם דמעות בעינינו,
היאח, היאח.
לא היינו צריכים לשלוח אותך,
אנחנו בוכים על כל מה שקרה!
וכולנו נעלוץ אם
ג'וני לכאן שוב יחזור.

מראה מראה
"מראה מראה שעל הקיר,
מי הכי יפה בעיר?"
את לא יפה, את סתם שמנה,
לכי תקיאי לתוך האסלה!

"מראה מראה שמול פניי,
למה את לא נחמדה אליי?"
אין לי דעה, אני רק אומרת
את כל הדברים שאת חושבת.

משקל
זהו שיר עם משקל,
אמנם לא חריזה,
אבל משקל.
גם זה בסדר, לא?
שש שש ארבע שש שש.

אתם לא חושבים ש...
זה אולי קצת קשה
לספור מילים,
וכמה הברות,
ולחברם יחד?

שש שש ארבע שש שש
זהו משקל יפה.
אני חושב...
אבל קצת חבל לי,
שאין בשיר יותר.

שלושה חצילים
שלושה חצילים ישבו על עץ
אחד נפל והתפוצץ
שני חצילים נותרו על עץ
אחד מעד והתנפץ
חציל בודד נאחז בעץ
מפחד להינתץ

וסביב העץ צחקו ההמונים
ואיש לא חשב לעזור לחצילים


תודה לכל מי שקרא עד כה

הדפס

  הספר שלי ושל ניתאי
נכתב על ידי: לוטם גד - 08-13-2016, 03:15 PM - פורום: הבימה המרכזית - תגובות (7)

קישור לצפיה בקובץ גוגל דוקס:

https://docs.google.com/document/d/1lNTqx2deQPZO0hhkiWWTIjGvjXjHIOHx7-PmxoXliK0/edit?usp=drivesdk

הדפס

  קבוצת ספוקן
נכתב על ידי: עידן זיו - 07-11-2016, 07:57 PM - פורום: ספוקן וורד - תגובות (3)

הקבוצה כרגע נפגשת בימי שני באופן קבוע ובהנחיית פליקס (קר)מורן. 
מי שמעוניין להצטרף מוזמן לדבר איתי או עם הדס.

הדפס

  ציורים ישנים שלי
נכתב על ידי: טל רמתי - 07-11-2016, 01:39 PM - פורום: זה? זה אני עשיתי. - אין תגובות

(בשלושתם נעזרתי בתמונה כרפרנס)


בגוגל+ שלי

הדפס