רפיק חאלבי (דמות נשגבים שלי)
#1
זה חלק מהסיפור רקע של הדמות שלי במשחק נשגבים.

סיפור אהבה ופרידה בין רפיק לסאמר
זה התחיל כאשר שבט הקורבו נתקל בשבט הבאנום, שבט הקורבו אסף במסעותיו מתכות בכללי ומתכות קסומות, איתן הוא הכין כלי נשק, כרכרות יותר עמידות.
שבט הבאנום היה שבט של רועי צאן, הכנת גבינות בשר. לשבט היו מרעות של כבשים עזים ופרות.
הוא הכין חלב ופרוות חמות לחורף.
לשני השבטים היה מה לתרום אחד לשני, מצד אחד נשקים מתכות והגנה מצד שני פרוות אכול ומכור חום בחורף הקר.
שבט הקורבו איבד הרבה דג'אלות בחורף לקור, הם לא תמיד הספיקו להתארגן על פרוות ולכן דג'אלות רבות לא שרדו, שניפגשו לראשונה עם שבט הבאנום, בני שבט הקורבו ידעו שהם יכולים לתרום להם הגנה נשקים וציוד עזר, ושבט הבאנום ידעושהם יכולים להעזר מאוד בשבט הקורבו ושיש להם מה לתרום.
אני ראשי השבטים התיישבו וחשבו איך הם יכולים לעבוד בשיתוף פעולה, ואחרי הרבה רעיונות שעלו ונפסלו, ראש השבט הבאנום האלה את רעיון החתונה, וככה השבטים היו מאוחדים.
בהתחלה ראש שבט הקורבו לא אהב את הרעיון והיה נגדו אבל לאחר חשיבה מרובה והבין שזו הדרך היחידה באמת לעבוד את החורף הקרוב הסכים לרעיון.
לקחו חמישה גבריים משבט הקורבו וחמישה נשים נשבט הבאנום, הזוגות התחקלו ועברו להתגורר בשבט האחר.
שני ראשני המשפחות היו מאוד שמחים, הרעיון היה טוב, שני ראשי השבטים האמינו כי הדרך נישואין הקשר בין השבטים יהיה מחובר לנצח ושיתוף הפעולה בין השבטים יהיה טוב חזק ואמין.
בין הזוגות ששודכו, היו רפיק משבט הקורבו וסאמר משבט הבאנום.
חגיגות הנישואין היו גדולות ומדהימות, ריקודים אוכל ושתייה עד שעות הבוקר הקטנות, שירים מסביב למדורה אחרי שהחגיגה הגדולה נגמרה, ויום למחר איחוד השבטים הגדול, לפי ההסכם חלק מזוגות יגורו בשבט הבאנום וחלק מהזוגות יתגוררו בשבט הקורבו.
רפיק עבר לגור עם סאמר בשבט הבאנום, רפיק ארז את חפציו המועטים, נישק את אמו ואביו לשלום ויצא מהבית, בפעם הראשונה בחייו רפיק לא יתגורר יותר אם אביו ואימו השבט, בפעם הראשונה רפיק מתרחק מהשבט לשארית חיו, כמובן שיבוא לבקר את הוריו אבל זה לא יהיה כמו לגור איתם, עכשיו לרפיק צריך לדאוג לאישתו החדשה ולשבטו החדש שקיבל אותו בפנים חמות ומקבלות.
רפיק מאוד התרגש, הוא היה מבולבל ולא ידע בעצם איך להתנהג בשבט החדש, הבאנום.
לאט לאט למד רפיק את ההרגלים של שבט הבאנום מזמני תפילות, לארוחות, ולסגנון העבודה השונה. בשבטו הקורבו רפיק עבד אדמה, שיבח את העצים והשיחים כדי שעד החורף הקשה יתנו את פירותים וירקותיהם, לתקופת חורף קלה.
בשבטו החדש, רפיק למד לחלוב עזים, לגזור צמר מכבשים ולרעות צאן, העבודה הייתה פחות פיזית והרבה יותר קלה מהבחינה הזו, אבל מאוד מאוד זרה לרפיק.
לאט לאט הוא למד את העבודה והצליח להכנס לחיי השבט התקניים, בהתחלה ברחו לי לפעמים העזים והיה יוצא לרדוף אחריהן, לפעמים היה פוצע קלות בגזיזה את הכבשים ומכאיב לעזים בעתינים כאשר היה חולב אותן, אבל לאט לאט למד אפיר את העבודה והצליח בה.
בביתו שלו, הוא וסמאר התחילו לבסס את הקשר, בהתחלה לא היו ישנים באותה המיטה, כי הם לא באמת היו מחוברים ולא היה להם זמן להכיר, החתונה התרחשה מאוד מהר.
לאט לאט למד את צרכיה של סאמר וידע לתת יחסוך לדעותיה.
אחרי תקופה החליטו הזוג לישון ביחד, בפעם הראשונה בחיהם גם רפיק וגם סאמר משתפים את מיטתם עם מישהו אחר עם גוף זר אחר.
גם רפיק וגם סאמר עדין לא נגעו בגוף אחר, ולא ממשהו את האהבתם לגוף של מישהו אחר.
בלילות הראשונים הזוג השתדלו מאוד לא לגעת אחד בשניה ולישון רחוקים כמה שרק אפשר.
לאט לאט רפיק התחיל לראות שלפעמים סאמר רועדת במהלך הלילה מקור אז היה מכסה אותה.
כאשר היה עושה זאת, ידיו של רפיק היו נודעות בגופה הרך והעדין של סאמר, בכתפייה, בטנה ולפעמים ג בחזה. זאת הפעם הראשונה שנגע ככה באישה, זה גרם לא להרגשה לא מוכרת ולא ברורה.
מדי פעם שרפיק לא היה מצליח לישון, היה מסתובב אליה, מסתכל אליה כשישנה, שלווה רגוע.
נשימותיה היו סדירות ועמוקות, כאשר שאפה אויר רפיק ראה את בטנה וחזה עולים ומתמלאים באוויר, וכאשר שאפה ראה את ראותיה וחזה מתרוקנים ומתכוננים לשאיפה הבאה.
רפיק היה בוחן את גופה ופניה, הביט בנקודות שמלוות אותו ואותה כן חייו.
כל כך דומות ועם זאת כל כך שונות, ממוקמות שונה באייבירים בגוף. נקודותיו של רפיק היו מסביביו לענייו, ללחיים, מסביב לפופיק מסביב לברכים ולקרסולים, ואפילוקצה לשונו הייתה מנוקדת.
בשונה ממנו לסאמר נקודות היו שונות אבל היה יכול לספור רק את מה שראה בחלקי גופה החשופים, כי מעולם עדין לא ראה אותה עירומה או כל אישה.
נקודותיה של סאמר היו מסביב לאוזניים, מסביב לפיה וקצות אצבעותיה המנוקדות.
לאט לאט רפיק וסאמר התחילו להתקרב פיזית עוד ועוד, הוא עבר ללחבק אותה בלילות קרים, במקום לכסות אותה בשמיכה, היא הייתה מתעתפת בזרועותיו הקצרות אך החסונות.
לילה אחד, שנכנסו שניהם למיטה והתחילו להתעטף אחד בשניה, הביטה סאמר עמוקות לתך עניו של רפיק
ושלחה את שפתיה החרחרות לכיוון שפתיו ונשקה לו, המגע לרפיק היה מוזר לא ברור אך נעים רך וענוג.
הם התעלסו והתנשקו במרץ גופה היה רך ונעים, שדייה היו עגולים פטמותיה היו זקורות רפיק גילה נקודות חדשות על גופה, למשל מסביב לפטמותיה היו מנוקדות וגם בתי השחי שלה היו מנוקדות, והמקום שהכי מצא חן בעני רפיק, היה ישבנה שהיה מנוקד גם הוא.
המגע היה סוער ביניהם ורפיק הרגיש משיכה עזה כלפיה והרגיש אותו הדבר מצידה, אחרי כמה שעות של מגע, של אהבה וחיבה נרדמו השניים מחובקים ואוהבים, לתוך הלילה.
הם התעוררו בבוקר, מחובקים אחד בשניה, רפיק נשק לה על הלכי והיא נשקה לו בחזרה.
אחרי ככמה ימים החלה לרגיש סאמר לא טוב, בבחילות ורעידות, שאמנית השבט ההכריזה שסאמר בהריון.
השבט שמח וצהל, באותו הלילה הייתה חגיגה גדולה עם שתייה, אוכל, ריקודים שירים והרבה הרבה שמחה.
רפיק וסאמר היו מאוד שמחים אך מבולבלים, ולא ידעו איך להתמודד עם עניין התינוק.
הזמן עבר ובטנה של סאמר גדלה וגדלה, נשות השבבט המבוגרות והמנוסות עזרו לסאמר לעבור את הימים הקשים.
בבוקר עבודה אחד בזמן שרועי הצאן היו בחוץ צפו בשיירה מתקרבת.
הם לא יכלו למנות את כמות האנשים שהיו בשיירה אבל ראות כמה וכמה סוסים רכובים, ומה שנראה כמו כרכרה גדולה עמוסה עם משהו לא ברור.
רועי הצאן התחילו לחזור ולהתריע בפני השבט שמשהו מתקרב, וככל שהם התקרבו ככה הבינו כמה השיירה הזאת עמוסה, הכרכרה נשאה אנשים, לא היה ברור עם הם בכלוב ונעולים, ומסביבה היו סוסים שהיו רכובים עם מה שנראה כמו שומרים חמושים, בחרבות אלות מגנים ושריונות.
ברגע זה הבינו שמדובר בשיירה לא חברותית והם בעצמם התחמשו לחרבות קצרות ופגיונות.
ראש השבט הורה לכל התושבים לעזוב את כל מה שהם עושים ולהתכונן, רפיק לקח את חרבו שלו, ואמר לסאמר להישאר באוהל ולא משנה מה קורה לא לצאת ממנו.
השיירה התקרבה יותר ויותר, וכאשר הכרכרה הגיע הבינו בני השבט במה מדובר.
היה מדובר בסוחר עבדים ידוע לשמצע בשם אפולבי. הוא היה שוכר עבדים ידוע ברחבי הדרום שהוא ובצוויתו הגיעו לשבטי דג'אלות השתלטו אליהם ולקחו את כל אנשים השבט למשכר בעיר נקסוס.
הם התחילו לכתר את אזור השבט, העדלה שלו הייתה ריקה, זה היה ברור למה הם הגיעו, שלפו נשקים.
אפוליבי התקדם לכיוון השבט וצער בכל רם וברור ועמוק, שכל הדגאלות הצטרפו אליו בשקט או שהם יתקפו.
בני השבט שכבר היו חמושים ומכנים לקרב לא הלכו איתו בשקט והחל הקרב, לפידים בוערים התחילו להיזרק על האוהלים, חצים נורו ופגעו בדג'אלות חלקן נהרגו על המקום וחלקם היו צריכים עוד מכה אחת או שנים כדי למות.
רפיק שראה את אחד מעובדי השכרים נכנס לאוהל שלו ושל סאמר רץ לכיוונה של סאמר, הוא התחיל לשמוע צעקות ואת צרחותיה של סאמר, הוא נכנס במהרה וראה אותו כמעט משסף את גרונה של סאמר.
רפיק זינק אליו בלי לחשוב פעמים והם התחילו להאבק, שני החרבות היו מוטלות על הריצפה והם נאבקו באגרופים ובעיטות, מה שרפיק היה פחות מיומן בו, ולכן די במהרה הפסיד.
העובד הוציא את רפיק ואת סאמר מחוץ לאוהל, ואפולבי שלח אותם ישירות לכרכרה, יחד עם כל המעטים מהניצולים של הקרב.
רפיק הרגיש חלחלה בגופו הוא הרגיש את היאוש עולה בליבו, הכניסו אותו ואת סאמר לתאים נפרדים, הנשים היו בכלוב אחד והגברים בכלוב אחר, הכלובים היו צפופי ודחוקים, האסירים היו כבולים באזיקים ושרשראות אחד לשני.
האוכל לא הספיק ורפיק נתן חלק מהאוכל שלו לסאמר, לעשות את הצרכים שלהם היו צריכים להשתמש בסיר קטן.
המסע לכיון נקסוס היה ארוך ומפרך, הקור מאוד השפיע. התנאים המחפירים והיחס המזלזל משפיל ומעליב מצד אפולבי ואנשיו לא עזרו למצב רוחם של כולם.
והחודשים עברו, וסאמר כבר נכנס לשלב הריון מתקדם, בטנה גדלה, לפי ספירתו של רפיק הייתה צריכה להיות כבר בחוד ה8-9 להריונה, ולילה אחד שהצליחו לישון, שמע רפיק צרחות וזעקות מכיוון כלוב הנשים, שהסתכל ראה את נשות הכלוב עוזרות לסאמר ללדת את תינוקו, רפיק בטנו התהפכה דמעות החלו להציף את עניו, ניסה להוציא את ידו מהכלוב כדי לתמוך באהבתו אבל לא צלח ידו הייתה קצרה, ברגע זה הרגיש כל כך חסר עונים, וכל כך כעס על עצמו.
אפולבי ואנשיו שהיו חסרי רחמים התעוררו מהרעש והתחילו לצרוח שקט ולהכות את הכלובים, הנשים ביקשו מים ובדים בדביל התינוק, אך קיבלו סירוב, ובתוך ותכן הם ידעו שהסיכוי לעזרה הם קלושים, אפיק שהוריד מייד את חולצתיו זרק אותה לכיוון הנשים, כדי שיהיה לתינוק.
תחת הלחץ מצד אנשיו של אפילבו, ותחת התנאים הגרועים הלידה הייתה קשה, בסוף התינוק נולד, היה זה בן, רפיק שהיה כל כך נרגש לא ידע מה לומר, סאמר הסתכלה אליו מבעד הכלוב לתוך עניו והוא הרגיש את הפחד בענייה, איפה התינוק יגדל, האם הוא צריך לגדול לתנאים כאלו? אבל מבחינו של רפיק הוא הרגיש שהילד הזה ישרוד ולא משנה מה.
אפילבו התעורר מהצעקות, ויצא אחוצה מהאוהל שלו, לכיוון הכלובי העבדים, הוא ראה את התינוק במו עניו, הוא פתח את הכלוב של הנשים, חטף את התינוק מידיה של סמאר והכריז שהתינוק הזה ישאר בשטח וישמש כאוכל לטורפים של הלילה. רפיק אחל להשתולל לבעוט בכלוב ולנסות להשתחרר אך לשב, רפיק צעק לאלפיבו שלא יעז לזרוק את התינוק, וראה את הדילמה בעניו של אפליבו, ואז הוא הציע הצעה, נחכה שלושה ימים, אם התינוק יצליל לשרוד אותם הוא לא ישאיר את התינוק בשטח ויקח אותו איתכם לנקסוס, אבל אם התינוק לא יצליח לשרוד ויהיה לעול על המסע לנקסוס הוא ישאר פה בשטח וימות.
השלושה ימים האלו היו מאוד קשים לרפיק וסאמר, רפיק לא החזיק את התינוק שלו מעולם. התינוק כמעט ולא הצליח לשרוד, והיה חולה זה היה ברור, סמאר שבעצמה בקושי אכלה בקושי הצליחה להניק את התינוק,אבל הוא שרד, בקושי רב אבל שרד.
במהלך המסע החליטו סאמר ורפיק על שם.שמו של התינוק היה אלינפה שאומר בשפת האש " הוא איתנו"
המסע המשיך והימים עברו, הילד בקושי הצליח להתפתח ולגדול אבל כבר ראו את נקסוס בדרך.
רפיק חשב על ניסיון בריחה אבל הבין שאין כל סיכוי שהוא וסמאר ואלינפה יצליחו לשרוד את השממה של המדבר לבדם.
בלילה האחרון למסע שכבר היו בפעתי העיר נקסוס, אמר רפיק לסאמר, שהם חייבים להישאר ביחד אסור לתת לו למכור אותנו בנפרד, אבל לצערו של רפיק לא כך היה.
הם הגיעו לשוק התחילו להעמיד את כל הדג'אלות על במה קטנה והמחירות התחילו סכומים נזרקו באויר, הדג'אלות הראשונות מנכרו. רפיק ניסע לכנע את אילבו למכו אותם כמשפחה אחת, אבל ללא הצלח.
הראשונה שעלתה הייתה סאמר יחד עם אלינפה, המכירים נזרקו, לאויר, והם מנכרו מאוד יקר בגלל שהיו שניים, ואפילבו לקח מחיר כפול, ברגה שהחליטו על מוכר, עלה רפיק על הבמה וקרה בכל לאותו הסוחר שיקנה גם אותו, הוא הסביר בכל רם על הבמנה הקטנה והרעועה מעץ שהם משפחה וזאת אישתו ובנו, אבל לאותו קונה לא היה מה לעשות עם ראפיק ולכן וויתר עליו והוא נמכר לקונה אחר.
הקונה של רפיק הוא אדם גבוה מאוד בעל שיער לבן לבוש בבגדים מעוצבים.
"החווה ממקומקת באזור הדרומי בין סלארן לקריגהסת, החווה ממוקמת בתך עמק החווה עסקה בגידול אורז.
האחוזה גדולה ומרווחת, עשרות חדרים, מטבח מאובזר וחדר אוכל מפואר.
האחוזה הייתה עשויה מאבן וחיפוי חיצוני של עץ. הגג היה בצבע אדום עז.

הסיפור נגמר קצת באמצע, החלק הבא הוא כבר המשך שלא קשור לסיפור של רפיק וסאמר.
הגב
תודה ניתנה ע"י:


קפיצה לפורום:


משתמשים אשר צופים באשכול: 1 אורחים