סיפורו של אר דהת'יל (תסאוס) חלק 1 כפי שהובטח
#1
באשכול זה עולה הפרק הראשון בגרסתו המקורית שלפני המאנגה אשמח לתגובות בנוגע סיפור, אציין גם כי ככל הנראה זה לא ישתנה בעתיד אבל כן אפיק לקחים מתגובות וביקורות בונות.

סיפורו של אר דהת'יל (תסאוס) חלק 1
מקום: תא כלא מרווח הנראה כדירה קטנה ומרוהטת.
זמן: מהחלון אור ירח לילי.
דמויות: אר דהת'יל (תסאוס) האסיר המספר על אודותיו.
הורוס: משרתו של האסיר מקשיב לכל מילה.
הזיה בדמות רוח של שומרת: מטיפה לאסיר.
אר דהת'יל (תסאוס): אינני יודע כמה זמן עבר אולי שנים אולי חודשים אולי שבועות ימים שעות דקות שמה עברו רק כמה שניות המרגישות כמו מילניומים שלמים מאז שנכלאתי פה.
הורוס (המשרת): הכל תלוי מהי תחושת הזמן שלך ולפי איזה זמן אתה הולך אדוני, האם לפי זמן בני האדם האם לפי זמן אדוני השמיים האם לפי זמן עבדי האדמה האם לפי זמנו של האל האחד של אויבו או שמה של הדרקון היוצר את כולם.
אר דהת'יל (תסאוס): אני באמת כבר לא בטוח לפי איזה שעון אני הולך הורוס יקירי כפי שבטח ספרתי לך מאה ועשרים פעמים כבר נודתי ונכלאתי כאן בכלא זה שנמצא מחוץ לזמן והמרחב בשל חטאי הנוראים.
הורוס (המשרת): מאה שלושים פעמים אם להיות מדוייק אדוני... אך אני תמיד כאן כדי לשמוע מחדש.
אר דהת'יל (תסאוס): אל תקרא לי אדוני הורוס אתה החבר היחיד שלי במקום הארור הזה הם לא מבינים שאין להם דבר שיכול להחזיר לי אותה את אותה אחת לא כפי שחיה וכפי שמתה רק צל רק צל הורוס...
הורוס (המשרת): על מה אתה מדבר אדוני מי היא אותה אחת אשר טורדת את מחשבותיך ושנראה כי היא חשובה לך במיוחד... אדוני אתה בטוח שלא תרצה לנוח קצת אני חושב שההזיות פוקדות אותך שוב.
אר דהת'יל (תסאוס): לא ההזיות הם הורוס יקירי זיכרונות והיא... היא הייתה היחידה שהבינה אותי באמת הורוס רק היא יכלה לעזור לי אך היא איננה עוד והכל באשמתי הכל...
תיאור חפץ חשוב: (תמונה שנחה על השידה זוהרת לאורו הרך של הירח בתמונה אישה צעירה ותמירה ויפיפיה בשיריון קרב העשוי מתכת יהלום ועצמות לאישה שיער שחור אור חיוור ועין אחת אדומה ועין אחת כחולה וחרב אדירה ומטילת אימה או שמה זה רק האבק והיושן של התמונה אך נראה כאילו היא מאוד מבוגרת ובעלת נסיון של שנים ונדמה כאילו היא אף רואה אותם וזזה אך הכל בדימיון)
חזרה אל אר דהת'יל (תסאוס): כל ההרס הזה כל האנשים שהרגתי והחיים שהקרבתי ובסוף כפי שנאמר לי בעבר אני עצמי גרמתי לכך שאאבד הכל אני האחד שתמיד היה חסר רגש נאמר כי אף אישה לא תוכל לכבוש את לבי ובכל זאת רק היא הצליחה היא הצילה אותי ואני אני נפתחתי בפניה אהבתי אותה ובסוף גם אותה הקרבתי ונפגעתי מכך...תפילה חרישית נשמעת מפיו של האסיר מוזיקלית כמעט יפיפיה ונוראית בו זמנית.
הורוס (המשרת): אדוני עדיף שתשכב לישון עכשיו יהיה זמן לעוד הזיות... זאת אומרת זכרונות מחר ולמשך תקופת המאסר שלך שתה את התה והתרופה שלך לפני שאתה הולך לישון אנחנו לא רוצים שמחר תתעורר חולה כמו אתמול הם לא אוהבים את זה בכלל.
אר דהת'יל (תסאוס): אתה בטח צודק הורוס בוא אך נא הצטרף אליי וגם את יקירתי או לפחות רוחך תוכל.
הורוס (המשרת): אצטרף אם אתה מתעקש אדוני אבל אין איתנו אף אחד אנחנו רק שנינו, אם לא היינו לבד הייתי חש במישהו.
אר דהת'יל (תסאוס): שטויות הורוס יש כאן לפחות עוד אדם אחד או ליתר דיוק אישה שומרת מהעבר שהחליטה דווקא עכשיו להופיע. "צעקת יאוש" מדוע עכשיו מדוע לא לפני שעשיתי את הטעות האיומה בהריגתה.
הזיה רוח של השומרת: כי אתה מקולל וזהו עונשך עד מותך אר דהת'יל אלסר בני, אני מצטערת אבל זו הייתה החלטת המועצה הגדולה לפני מילניומים רבים והיא לא תשתנה.
אר דהת'יל (תסאוס): "בקול קפוא וחסר רחמים" אין לי אמא שומרת ואלסר לא קיים יותר את מודעת לזה תל מיטריל את גדלת אותי אבל את יודעת בדיוק כמוני שאין לי הורים ושאלסר מת הוא הוקרב לפני שנים ואני צחקתי וצחקתי עד שנעלם בכלום של ההרס... "צחוק מרושע וחסר רחמים" ואז "לא אני עוד כאן אני אקח חזרה את השליטה".
הזיה רוח של שומרת: ששנת הריפוי של תל לונארה תשרה עליך ושתלמד מהי חמלה וסליחה אר דהת'יל ... העלמות ההזיה.
הורוס (המשרת): שתה את התה אדוני עכשיו!
אור זהוב רך אר דהת'יל שותה את התה חמש דקות אחר כך הוא לאיטו שוקע בשנת לילה שנכפתה עליו.
כעבור כמה זמן שאי אפשר לספור...
אר דהת'יל מתעורר במיטתו הורוס לא מש מצידו הוא מנמנם באור בוקר רך וחמים וליד אר דהת'יל הכבול בשלשלאות ענק נח מגש זהב עם ארוחת הבוקר מכתב בוקר טוב הרגיל מהכולאים ועוד מעטפה טיפה מצהיבה הניר מריח חדש אבל הוא מצהיב ועליו חותמת שעווה שברגע שאר דהת'יל רואה אותה מתרחבות עיניו בהלם והוא צורח ופורץ בבכי שהוא עצמו לא מבינו.
תיאור חפץ חשוב: מכתב מצהיב קלות בקצוות עם חותמת שעווה שלמה של דרקון עצמות עטוי שריון מתכת ויהלומים מצידו האחד של המכתב כתוב לאר דהת'יל (אלסר) ובצידו השני ממארינה נקרו וחתימה עם יהלום ובתוכו עין סגולה ועצם חזה.
אר דהת'יל (תסאוס): "בבכי וצרחות עצב ואבל" מארינה... מארינה איפה את אהובתי איפה את..."מלמולים חסרי פשר.
הורוס (המשרת): מתעורר לשמע בכי אדונו רואה את המכתב החתום עוד בשעווה ולא מבין אך מרגיע את אדונו ומחבקו כאילו היה ילדו הקטן...מה קרה אדוני? אתה בסדר אדוני?.
אר דהת'יל (תסאוס): היא חיה אני חושב שהיא חיה...
הורוס (המשרת): מבין למה הכוונה מודיע בקשר המחשבתי היא יצרה איתו קשר שוב אני חוזר היא יצרה איתו קשר שוב מטרה א' יצרה איתו קשר מטרה ב' עוד לא ידוע...רות סוף.
סיום חלק 1.©
Do not disturb my nap

ציטוט:"Do not disturb the sleeping dragon"

ציטוט:But who prays for Satan? Who, in eighteen centuries, has had   the common humanity to pray for the one sinner that needed it most? - Mark Twain  

"לא כל מה שאנו רואים אנו מבינים, ולא כל מה שאנו מבינים אנו רואים"
הגב
תודה ניתנה ע"י:


קפיצה לפורום:


משתמשים אשר צופים באשכול: 1 אורחים