שירים ישנים שלי
#1
כל אוצרות תבל
כל אוצרות תבל, חיפשתי לי בתם.
בפנסים ונרות, בניינים ומערות,
בגיא וגם במרום.
כל אוצרות תבל, אגרתי בחיי.
בערמות של פז, בכל סוד וכל רז,
נגעתי בשני ידיי.
כל אצרות תבל, מטעמים מניספור.
טרפתי בחדווה, בלסתי עוד מנה,
לא ידעתי מה זה מחסור.
כל אוצרות תבל, הפכו אפר בפי,
יהלומי סרק, פז בלי ברק,
הרי הם היו לא לי.
כל אוצרות תבל, רציתי בם עד תום.
אבל כמה מביך, מה שהייתי צריך,
זה לאהוב את עצמי, במקום...

כאילו
כאילו אני אדם,
רק לרגע אדמיין
נשמה, בשר ודם,
ואולי רגשות גם כן.

אומרים תהיה אדם,
נהג בכבוד ואחווה,
ורעות וחיבה גם,
ואולי תדע אהבה.

אז אני משחק אדם,
אבל לפעמים עוד טועה.
לפעמים בוש ונכלם,
לפעמים עצוב ומדוכא.

האם ככה זה אדם?
מלא רק במכאובים
טובע סתם בים,
של חצאי רגשות עגומים.

אז אני כאילו אדם,
לעולם אני עוד עד,
בצער חי, עוד קיים,
רגע לפני שאני-

בקצות אצבעותי
בקצות אצבעותיי, להושיט יד ולתפוס.
כמה מתאים לי, גם את זה להרוס?
בקצות אצבעותיי, במרחק נגיעה,
אבל לא, לא יהיה, האמת? לא נורא.
בקצות אצבעותיי, גם דברים אחרים,
ובסופו של דבר, גם הם מוצלחים.
בקצות אצבעותיי, זאת מטאפורה שחוקה,
הרי כל העולם פתוח לרווחה! א
ני רואה מול עיני, אופק מופלא!
אני רואה שמה גם, שהדרך קשה!
זה לא יהיה מהיר ולא יהיה קל,
(אם זה היה אז היה קצת חבל).
דרך קשה אני רואה מול עיני,
אבל הפתח לצעוד בו, בקצות אצבעותיי.

ומה איתי?
למצוא חברה, להתגייס לצבא...
כל כך הרבה שאני צריך לעשות.
אני לומד, אני חושב, אני עובד
ובשעות הערב יוצא לבלות.

דברים גדולים, דברים חשובים,
דברים שבאמת באמת משנים,
חוזרים ואומרים וחוזרים ההורים,
החברים, המפקדים... כל הסובבים.

ואני עושה, ועובד ופועל,
וכולם אז אומרים לי כל הכבוד.
אבל איפה הסיפוק לו אני מפלל,
בינתיים אני ממשיך בחושך למעוד.

אני רוצה לעשות גם בשביל עצמי,
לא בשביל משהו נעלה, מהותי,
אני רוצה, אני רוצה שיהיה טוב גם לי,
ולכן אני שואל, שואל מה איתי?

אז אני מתווכח, צועק ועקשן,
(למרות שרוב הריבים הם בעצם מולי)
עד שאבין שאין שחור או לבן,
ומותר לי, מותר לי לעשות בשבילי.

מותר לי לברוח, מותר לי לצחוק,
אני רוצה לעשות מה שעולה על רוחי!
לעמוד רם וגא, לא כפוף לשום חוק,
אני רוצה לעשות בשביל האושר שלי.

אינני יודע עוד איך להתחיל,
והמסע הוא ארוך ולא רואים את סופו,
אך שני רגלי, הן צועדות על השביל,
ובסוף הדרך אל האושר אבוא.

תשחצים
היום ניסיתי לפתור תשחץ,
רציתי כל כך למצוא תשובות.
צב זה שלחופה, אילן זה עץ.
והם גם שאלות על הדף.
יש גם ציפור טרף בשם נץ,
ויש גם אצטבה (זה מדף).
לכתוב. לפתור. בקצב מאץ.
חיי כמו חיי העפרונות,
ואני מחפש עד הקץ.

ממלאת המקום
לכיתה נכנסה, עם אותה התשוקה, ואותה הבעה,
של מורה צעירה, שבאמת מאמינה, במה שעושה.

היא לימדה את החומר, לימדה אותו טוב,
לפחות לתלמיד שהקשיב.
הם לא למדו את החומר, לפחות לא הרוב.
שעסקו אז בצחוק ובריב.

היא נותרה מרירה, מאותה הכיתה, שלאחרות הייתה כה דומה.
במה טעתה, לעצמה היא חשבה, ומי למד מה השנה?

היא לימדה את החומר, לימדה אותו טוב,
לפחות לתלמיד שהקשיב. הם לא למדו את החומר, לפחות לא הרוב.
שעסקו אז בצחוק ובריב.

היא יצאה לפרישה, ולא הסתכלה
ולו פעם אחת רק אחורה.
זו שנה אחרונה בה נתנה מעצמה,
וכעת היא נותרה קצת ריקה.

שיר ארס
נומה ילדי, לך נא לישון,
אני כאן, מחזיקה את ידך.
תחשוב על מחר, או על גשם ראשון,
ועליי מחבקת אותך.

נומה ושן, ילדי הקטן,
עצום את עינך בשבילי.
השמש תפרוץ מבעד לענן,
נומה, תישן קצת ילדי.

על תחשוב על המר, הוא תכף נגמר!
בקרוב ישאר רק מתוק...
אני יודעת ילדי, יודעת שקר,
אל תחשוש, החום לא רחוק.

בבקשה תישן, בני האהוב,
אל תחשוב על הסוף המאץ...
אל תחשוב גם אל אבא, אומלל וכאוב,
אמא כאן, רק איתך, עד הקץ.

כשדני שוב יחזור אלינו

כשדני שוב יחזור אלינו,
היאח, היאח,
נאמץ אותו בעצמה לחיקינו,
היאח, היאח.
הגברים יריעו לגיבור הגדול
והנשים יצאו לרחובות במחול!
וכולנו נעלוץ כש
דני לכאן יחזור.

בבתי הכנסת יפצחו במזמור,
היאח,היאח,
לקבל חזרה את ילדינו הגיבור,
היאח, היאח.
בנים ובנות מכל הגנים,
ירצפו את הרחובות בעלי הורדים!
וכולנו נעלוץ כש
דני לכאן יחזור.

צמודים נהיה להודעות הממשלה,
היאח, היאח,
לשמוע עליו אולי איזו מילה,
היאח היאח.
הנה הוא חוזר מלשמור בגבולות,
אבל עכשיו עיניו קצת דומעות!
וכולנו נעלוץ כש
דני לכאן יחזור.

היכונו כעת לחגיגה,
היאח, היאח,
נרעיף עליו איתורי גבורה,
היאח, היאח.
הכנו לו דרגת קצונה,
לשים על כתפו הנאמנה!
וכולנו נעלוץ כש
דני לכאן יחזור.

דני נלחם בכל אויבינו,
היאח, היאח,
מכל צרה הוא מגן עלינו,
היאח, היאח.
על בטחונינו ישמור לעד,
אבל עכשיו חסרה לו יד!
וכולנו נעלוץ כש
דני לכאן יחזור.

בקרוב דני שוב חוזר,
היאח, היאח,
נכין לו את המשתה מהר,
היאח, היאח.
על בטחונו כבר לא נתפלל,
כי הנה לכאן כיסאו מתגלגל!
וכולנו נעלוץ כש
ג'וני לכאן יחזור.

כשג'וני שוב יחזור אלינו,
היאח, היאח,
נאמץ אותו עם דמעות בעינינו,
היאח, היאח.
לא היינו צריכים לשלוח אותך,
אנחנו בוכים על כל מה שקרה!
וכולנו נעלוץ אם
ג'וני לכאן שוב יחזור.

מראה מראה
"מראה מראה שעל הקיר,
מי הכי יפה בעיר?"
את לא יפה, את סתם שמנה,
לכי תקיאי לתוך האסלה!

"מראה מראה שמול פניי,
למה את לא נחמדה אליי?"
אין לי דעה, אני רק אומרת
את כל הדברים שאת חושבת.

משקל
זהו שיר עם משקל,
אמנם לא חריזה,
אבל משקל.
גם זה בסדר, לא?
שש שש ארבע שש שש.

אתם לא חושבים ש...
זה אולי קצת קשה
לספור מילים,
וכמה הברות,
ולחברם יחד?

שש שש ארבע שש שש
זהו משקל יפה.
אני חושב...
אבל קצת חבל לי,
שאין בשיר יותר.

שלושה חצילים
שלושה חצילים ישבו על עץ
אחד נפל והתפוצץ
שני חצילים נותרו על עץ
אחד מעד והתנפץ
חציל בודד נאחז בעץ
מפחד להינתץ

וסביב העץ צחקו ההמונים
ואיש לא חשב לעזור לחצילים


תודה לכל מי שקרא עד כה
הגיבור מקבל הכל בסוף
הגב
תודה ניתנה ע"י:


קפיצה לפורום:


משתמשים אשר צופים באשכול: 1 אורחים